אמ.אר.סי מספקים מגוון רחב של מדי נקודת טל לשימושים שונים.
נקודת הטל היא הטמפרטורה אשר בה אוויר שמתקרר אינו יכול עוד להחזיק את כל אדי המים בתוכו, חלק מאדי המים חייבים לעבור עיבוי ולהפוך מגז לנוזל.
ברגע שטמפרטורת האוויר מתקררת מתחת לנקודת הטל שלו, אדי המים באטמוספרה יתחילו להתעבות, מים נוזלים יתחילו להתעבות על משטחים מוצקים או סביב חלקיקים מוצקים באטמוספרה, ויצרו עננים או ערפל.
התרוממות האוויר לנקודה יותר גבוהה באטמוספירה , גורמת להתקררות האויר , לירידת הטמפ' של נקודת הטל,
לרוויה של האוויר , להיווצרות עננים ולמשקעים.
נקודת הטל תמיד נמוכה או שווה לטמפרטורת האוויר הרגעית.
לחות יחסית:
כמות הלחות באוויר אינה קבועה אלא משתנה כפונקציה של הטמפרטורה.
ככל שהטמפרטורה של גוש האוויר עולה, הוא יכול להכיל יותר אדי מים.
ככל שהטמפרטורה של גוש האוויר יורדת, הוא יכול להכיל פחות אדי מים.
לכן היא נקראת לחות יחסית : לחות רגעית יחסית למקסימום הלחות (אדי מים במצב צבירה גז) שהאוויר יכול להכיל בטמפ' רגעית מסוימת.
נקודת הטל ולחות יחסית:
נקודת הטל היא הטמפרטורה אליה האוויר צריך להתקרר על מנת להגיע לרוויה מלאה, כלומר להגיע ללחות יחסית של 100 אחוז.
את הלחות היחסית מבטאים באחוזים. הלחות היחסית הינה 100 אחוז כאשר טמפ' נקודת הטל והטמפרטורה בחלל הינן זהות.
לחות יחסית, נקודת הטל ועומס החום:
מכאן נוכל להבין :
שבקיץ, כמות הלחות המקסימלית שהאוויר יכול להכיל גדולה יותר מאשר בחורף.
הלחות היחסית בדרך כלל עולה בלילה כאשר טמפרטורת האוויר יורדת ומגיעה לפעמים לנקודת הטל.
הלחות היחסית יורדת ככל שטמפרטורת האוויר עולה מעבר לנקודת הטל , בדרך כלל במהלך היום.
נקודת הטל נחשבת גם כדרך מדויקת יותר להערכת הנוחות של השהייה באוויר (הערכה של עומס החום).
רוב האנשים מרגישים נוח בטמפ' נקודת הטל של 16 מעלות צלזיוס ומטה.
בנקודת טל גבוהה יותר של, לדוגמא 21 מעלות צלזיוס ומעלה, רוב האנשים חשים עומס חום או תחושה "דביקה", מכיוון שכמות אדי המים באוויר מקשה על אידוי הזיעה מהגוף ומונעת מהגוף להתקרר.
